קמיע סמית

תְּאוֹמֵי עֵינַי

בתערוכה מוצגות עבודות במגוון מדיומים שברבות מהן נראות דמויות תאומים. דמותם מונצחת בהדפסות שמקורן במנגנון של שעתוק דיגיטלי, הצילום. התאומים הזהים הם תוצר של שכפול גנטי, אך מגע היד העמלני שמאפיין את העבודות הופך את דמויותיהם לסינגולריות. עבודת הווידיאו בתערוכה מציגה את התאומוּת הלא–זהה שבה הזהות החזותית הנעדרת מומרת בקורלציה ויזואלית. כך נוצרת הכפלה שאינה זהה, תֹּאַם שאינו נובע מדוֹמוּת.